דמיינו את הרגע בו הוכרזה מדינת ישראל. כנראה באותו רגע נעצר הכל וכולם נצמדו למקלט הרדיו שהיה בקרבת מקום. איזו עוצמה, איזו התרגשות. אני מתארת לעצמי איך הלב הלם בחוזקה בכל אחד ואחת ובטוח שהייתה יראה גדולה מהמעמד, זכות וגאווה להיות ישראלי. התקשורת הייתה כלי מאחד שהעביר מידע ובזכותה ידעו כולם כי הנה סוף כל סוף יש לנו מדינה. תארו לכם היום את אותו מעמד, מי מאמין היום למילה שנשמעת בכלי התקשורת או בכל המדיה בכלל? התקשורת מכריזה על הקמת המדינה והאזרח הטרי מעווה את פניו ואומר "בטח בטח, איזו קונספירציה, על מי אתם עובדים". היום כל אחד יכול לכתוב ולומר מה שעולה על דעתו ללא שום גוף שבודק את אמינות הדברים. העובדה שאנו לא יכולים להאמין למה שאנו שומעים או רואים מטלטלת ממש את היסודות עליהם עמדנו פעם, אולי לדור הצעיר שנולד לפייק ניוז ולכל השקרים יותר קל להתנהל, אבל לדור הישן עדיין קשה לקלוט שאמנם כל המידע היום נמצא בכף היד שמזיזה את העכבר אבל הכל בערבון מוגבל. כמו שאומר ערן שיוביץ – אתה בעצמך בוחר במה להאמין ובמה לא. זה ממש אבסורד כי בעצם אנו מרכיבים ובונים את דעתנו לרוב על שקרים או מוציאים דברים מהקשרם וכל פיסת מידע היום הופכת לטלפון שבור של ממש. איפה זה שם אותנו כחברה וכפרט, אחד מול השני? איך אני מעריך את האדם שעומד מולי אם התרגלתי בעצם שכל אחד אומר מה שבא לו בלי שום בסיס מהימן. נראה שאולי זו אחת הסיבות שאנו איבדנו אמון אחד בשני, כל אחד סגור בתוך עצמו. השורש לכך כמובן זה האגו שהתפתח בנו לשלב העוצמתי שידענו עד כה באבולוציה של האדם.
חלקה של התקשורת בבניית האגו הגדל רב מאוד. השפעתה על האדם עצומה ולמעשה אנו מודדים את עצמנו מול הישגיהם של אחרים הישגים שאנו ניזונים ממידע עליהם, בין אם שגוי ובין אם אמיתי, דרך כלי התקשורת. נראה שהאדם בעולמנו חי בשקר שמספר לעצמו ובהתעלמות מוחלטת למה שקורה באמת. האדם מכלה כל חלקה טובה של טבע, מנצל והורס ברגל דורסנית בלי לחשוב לרגע שבעצם הוא עושה חור בסירה שבעצמו הוא שט בה. מצד שני האדם חי בעולם דמיוני של ממש, רוצה להשיג עוד ועוד רכוש וכסף, לטוס ולרכוש עוד מוצרים שאין לו בהם שום צורך. הרדיפה אחר היופי ושאר חיצוניות ממלאת היום את האדם והאמת הפנימית לא מעניינת אף אחד. לא פלא שכל המדיה מלאה בשפע עצום של זיופים וכולם מנסים לחיות את החלום כמו באיזו אגדה, האדם בורח למציאות דמיונית כדי לכסות את כל הרוע שקיים באמת. יבוא היום והחלום יתנפץ והתקשורת אולי תחזור לאחד את כולנו ולעשות את תפקידה בנאמנות ולספק לכולנו את תפקידה הבסיסי כשמה כן היא-תקשורת המקשרת בין כולנו בחוטים של אמון ואמת והמייצרת דימוי פשוט של האדם.