"ריב זה חשוב", ואו, כך הוא אמר והפתיע בדיוק כשהתכוונתי לצאת כנגד.
זה היה חלק מתכנית על חינוך אשר במקרה או לא במקרה שמעתי. המשפט בדיוק מתאים לי לנושא המאמר. אבל זה היה קשור להכוונה של בני ברוך, אולי אפשר להרחיב כאן https://humanitasprize.info/
וזה מזכיר לי משהוא שתמיד נמצא זכור היטב בזכרוני איך הפסיכולוג הסביר לנו פעם, למייק ולי, שכשמטאטאים הכל מתחת לשטיח זה הכי גרוע, זה עלול אפילו להביא לאנורקסיה אצל ילדים. זוכרת.
אל תטעו, לא שינית את עורי ואסביר שזה גם הסבר שלמדתי מאותו מורה שלי.
חוק בל יעבור.
למרות שלא תמיד מרגיש לי נכון, חוק עולם הניגודים, לדוגמא, אין טוב בלי רע.
חולמת על אחדות אבל אם כאן זה עדיין ככה אם נשחק בטוב ורע אז נגיע לריב. טוב, אני אישית חושבת שזה בדיחה. אין ריב טוב.
יש חוקים של הקשבה, סבלנות וסובלנות, ולזכור שצריך לדון כל אדם לכף זכות, ובפרט שאנחנו בכיון מריבות במשפחה, אפשר אולי רק בהומר, וסך הכל שאלוהים ישמור.
כן, כבר בשירי הילדים
שלא לדבר על סיפרי ילדים, למשל כמו הנזל וגרטל (עמי ותמי) יש עגמת נפש ולב שבור מהפרח שזרקה לחצר.
"חכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי והוא לא בא, מיכאל". ככה זה, ממש לא נחמד, אבל מזה בסוף גדלים, ובעזרת השם אולי נבין ואולי גם נדע איך לכסות את הפשעים באהבה.
מחייה נפשות כשליפעמים בא השולם. אני באופן אישי לא זוכרת שהיו פיתרונות אבל ברור לי שמבחינת החוק הוא חוק הקיום, אפשר פשוט, מכיוון שחסרו לי המילים, אם אפשר לנסות ולכתוב באמונה ואומץ שיש גם "ומאז הם חיו באושר ועושר עד היום הזה".
סופים עצובים מרגישים לי כאינדיקציה של כישלון, כן, זה נכון,
אבל יש גם כמובן אספקט אחר
של אני קוראת לזה "בשם האומנות לשמה", שהוא דבר עצום בפני עצמו, וגם מתובנות של אנשים, פרידה היא מאד חשובה.