בני אדם נמצאים כל הזמן בשלבים שונים של התפתחות. בתוך הרחם מתפתח העובר, אחרי הלידה מתפתח התינוק, אחר כך מתפתח הילד, הנער, הבוגר והאדם הזקן. כולם נמצאים כל הזמן בשלבים של התפתחות ושינוי, שינויים גופניים, שכליים, ומנטליים. על התפתחות התינוק והילד נכתבו אלפי ספרים, אנחנו גם לוקחים את הילדים לבדיקות התפתחות קבועות בטיפת חלב ואצל הרופא, כל זאת בכדי לוודא שאין שום בעיה, שהכול תקין ובמידה ומתפתחת בעיה למצוא אותה מוקדם ככל האפשר כך שאפשר לתקן אותה בקלות.
מה עם הנשמה שלנו? אנחנו לא חושבים שגם היא מתפתחת בדיוק כמונו, בשלבים שונים? האם ההתפתחות שלה זה לא דבר חשוב? למי שרוצה להכיר את שלבי ההתפתחות של הנשמה, השאירו המקובלים ספרים רבים המתארים את ההתפתחות שלה.
שלבי ההתפתחות נקראים חגים, ויש להם שמות, כמו "לידה", "גיל ההתבגרות", "משבר גיל הארבעים". לנשמה יש שלבים שנקראים "ראש השנה", יום כיפור", "סוכות", "שמחת תורה".
ברור לנו מהי ההתפתחות של הגוף, ברור לנו מהי התפתחות מנטלית, אבל במה מתפתחת הנשמה? היא מתפתחת בקשר שלה עם כל שאר הנשמות. כשהגוף של ילד מתחזק והוא שולט בו היטב, אנחנו אומרים שהילד מתפתח, כך שככל שהקשר של הנשמה לשאר הנשמות חזק יותר ואנחנו מרגישים אותו יותר כך הנשמה יותר מפותחת. לכן כמו שאנחנו דואגים להתפתחות התקינה של הילדים שלנו, כך אנחנו צריכים לדאוג להתפתחות התקינה של הנשמה שלנו.
השלב הראשון הוא ראש השנה, בו אנחנו מרגישים שהנשמה שלנו זקוקה לשינוי, שחסר לה קשר עם נשמות אחרות. אחר כך מגיע: "יום כיפור" בו אנו עושים חשבון נפש. אנחנו בודקים כמה זמן ומאמצים השקענו בכדי לפתח את הקשר של הנשמה שלנו עם הנפשות האחרות. האם יש לנו קשר טוב ונכון. לאחר מכן מגיע "סוכות" בו אנחנו מתחילים בפועל לבנות ולחזק את הקשר עם שאר הנשמות בשבעה שלבים שונים, שהם שבעה ימים של החג. אנחנו בונים את "הסוכה" שהיא הקשר לכל שאר הנשמות. ובתוך הסוכה הזו, מרגישים שלום, מרגישים שהיא ממש מוארת, ואז יש לנו שמחה גדולה, "שמחת תורה". אנחנו שמחים שהגענו למצב המואר הזה. ואחר כך המצב הזה נעלם, ושוב מתחיל גלגל השנה של הנשמה, "ראש השנה" , "יום כיפור" , "סוכות" , "שמחת תורה" אלא שעכשיו הנשמה נמצאת כבר בדרגת קשר יותר חזקה ויותר גבוהה מהפעם שעברה, וכך היא הולכת ומתפתחת שנה אחר שנה, שלב אחרי שלב.