רבים נוטים לבלבל בין עצבות לדיכאון, עצבות בדרך כלל מלווה למקרה מסוים שגורם לנו לתחושה רעה בעקבות אובדן כלשהו, זה יכול להיות מוות של קרוב או פרידה מאהוב, פיטורין מעבודה ולתחושת העצבות יש איזה זמן מאוד מוגדר ומוגבל בסמוך לאירוע. זוהי עצבות שכביכול יש לה סיבה ברורה והגיונית שהאדם יהיה תקופה מסוימת וקצרה בדרך כלל מסוגר בעצמו וירגיש רגשות שליליים שבכללות ניתן לקרוא לתחושות אלו עצבות. בדרך כלל האדם יעבור את הימים הקשים האלה ללא תופעות לוואי ועם הזמן שעובר מהאירוע עצמו האדם אט אט מתאושש ומצליח לעודד את עצמו ולחזור לשגרת יומו.
ישנם אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם רגשות שליליים ולפעמים הם מושכים את תקופת העצבות זמן ממושך. מכמה ימים עצובים ולגיטימיים זה הופך לתקופה ארוכה, שגרת יומו של האדם מתחילה להשתבש ותפקודו ואיכות חייו מתערערים. ישנם סימנים ברורים לכך שהאדם עובר מעצבות אפילו קשה למצב שמחייב טיפול, למשל חוסר תאבון, חוסר שינה או שינה מרובה, חוסר הנאה, הסתגרות, נטייה לבכות, כל אלו סימנים מעוררי דאגה ומחייבים התערבות כלשהי ואלו כבר סימני דיכאון.
דיכאון היא מחלה ולא ברור ממש מה הגורם למחלה וכנראה שזה שילוב של כמה גורמים, דיכאון יכול להתחיל מעצבות רגילה ומשם המח מתחיל להפריש כל מיני חומרים שמפתחים את הדיכאון. הדיכאון הוא גם תורשתי ואם אחד מבני המשפחה סבל או סובל מרמת דיכאון כזו או אחרת בסיר להניח שיתגלו סימני המחלה אצל אחרים במשפחה. חוסר איזון בבלוטת התריס שמייצרת הורמונים הוא גורם נוסף לדיכאון, אנמיה, אירועים טראומטיים בעיקר בילדות המוקדמת כמו התעללות או התייתמות מהורה הם גם גורמים שעלולים לפתח את מחלת הדיכאון.
כיום יותר ויותר אנשים מאובחנים כסובלים מדיכאון ברמה זו או אחרת והדיכאון הוכרז כמחלת המאה, יחד עם זאת, הרבה אנשים לא מאובחנים ומנהלים חיי שגרה עם המחלה ומתמודדים עם כל התופעות שלה יד ביד עם החיים היום יומיים ואנשים אלו לפעמים נתפסים כחסרי סבלנות או עצבניים. בדרך כלל הפתרון הכי טוב לדיכאון הוא לשנות שגרה לעסוק בפעילות גופנית להימצא כמה שיותר מחוץ לבית באוויר הפתוח, בטבע, בים לאכול הרבה פירות וירקות, לאפשר לחברים או בני משפחה לעזור ולא לדחות אותם וכמובן אם כל אלה לא עוזרים לפנות לעזרה רפואית.
כדאי לחשוש מהדבקה חברתית שלילית. "הדבקה חברתית" היא מצב בו אנשים בודדים נוטים להתחבר עם אנשים בודדים אחרים וכי אנשים שאינם מרגישים בודדים יחלו לחוש כך בסביבת כאלו שמרגישים בודדים. אחת הסברות לכך היא אותה עמדה שלילית איתה מגיע האדם הבודד לאינטראקציה החברתית שמדביקה ומחלחלת אל ליבם של האנשים סביבו באופן כזה שגם הוא לבסוף נדבק בתחושת הבדידות לגמרי.
"פער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל" היא ההגדרה הרווחת לבדידות. בדידות היא סובייקטיבית ויש אנשים שיחושו בודדים גם כאשר הם מוקפים באנשים אחרים לעומת כאלו שלא ירגישו בדידות אפילו אם יהיו לבדם תקופה ארוכה. לתפיסתם של חוקרים בדידות היא מצב פסיכולוגי שנוצר כאשר איכות הקשר או תדירותו אינם מספקים את הצרכים הקוגניטיביים שלנו. בידוד חברתי הוא מצב שבו כמות הקשרים החברתיים בחיי האדם מועטים ואינם נמדדים על ידי איכותם הרגשית.
ניתן להסיק, אם כך, כי אדם יכול לחוש מאושר ובטוח חברתית מקיום מספר מועט של קשרים משמעותיים או בודד על אף כי מנהל חיי חברה המוניים. בדידות נתפסת כמבנה ביולוגי ממשי זהה לתחושת כאב או רעב. כשאנו רעבים, באופן אינסטינקטיבי נחפש אחר מזון להשביע בטננו וכך כשאנו בודדים נחפש אחר אינטראקציה חברתית להשביע את נפשנו. ישנו קשר הדדי בין דיכאון ובדידות כאשר כל תופעה בתורה מייצרת סימפטומים המביאים את האדם לאחד משני המצבים. הבדידות גורמת למיעוט ברצון למפגשים חברתיים או חוסר יכולת להרגיש כך, דבר שבתורו מביא למצב דיכאוני, תחושת חוסר ערך, ירידה באופטימיות, חרדה, פחד וכעס, בעוד שכל אלו יחזירו את את האדם לבדידות וחוזר חלילה.
ישנם מחקרים על כך שבדידות היא תורשתית וסביבתית במידה שווה. בני האדם הם בני הרגשה והישרדותו תלויה באחרים. ישנה תופעה מדהימה כי הורים מכוונים גנטית לתחושת בדידות בלתי נשלטת כאשר ילדיהם מופרדים מהם וכך בעצם מבחינה הישרדותית נשמרת הנטייה להגן ולהשאיר את צאצאינו קרובים אלינו ככל הניתן. מחקרים אלו מונים רק חלק מהסיבות לעלייה בשיעור דיכאון ותחושת הבדידות כמגיפה מודרנית בחיי החברה הישראלים. כשם שמבינים רק קומץ הסיבות לתופעה, כך בפסיכולוגיה המודרנית קיים רק חלק מהפתרון בצורת טיפולים קבוצתיים, תרופות, התערבויות שונות ומתן ייעוץ לשיפור מיומנויות חברתיות שונות במטרה לנצח את מעגל הדיכאון והבדידות, ובכל זאת משמעות החיים חומקת מידנו, ונשאלת השאלה מה הטעם בחיינו?
על פי חכמת הקבלה עלינו לטפל בשורש הבעיה. אינינו יכולים לחיות ללא הנאה וככאלו אנו רודפים אחר האופן בו נשיג אותה. אולם אם נצליח להפוך את השאיפה שלנו ליהנות בעצמנו במתן הנאה לזולת, נגיע למצב בו נקבל הנאה בעצמנו ממילוי רצונות הזולת. חכמת הקבלה היא שיטה המלמדת את האדם כיצד להגיע לכך וסוברת כי הדיכאון וכל מצב חברתי אחר שהגענו אליו מטרתו ללמד את האדם לעלות מהייאוש אל עבר מימוש תפקידו הרוחני בחייו.